קורות חיים:

יוסי נולד ביום 30.5.1982 בבית החולים "השרון", בן להורים משה ומזל, ואח לאחים מאיר וטובה למשפחת טלבי. חווית הגידול של יוסי הייתה נפלאה. יוסי היה ילד יפה תואר, שובב ואהוב מאד על אחיו. יוסי התחבב בנוסף על שכניו ועל חבריו שנהגו לפנקו. יוסי רכש את השכלתו היסודית בבית הספר "יהודה הלוי" וחטיבת הביניים בקריית הסביונים. את השכלתו התיכונית רכש בתיכון "מקיף יהוד" ושנה אחרונה בתיכון "אנקורי". קשה לומר כי יוסי היה ילד שהתמיד ושקד בחריצות על לימודיו. והעדיף ללכת ולשחק במגרש הספורט עם חבריו, לצפות בתכניות טלוויזיה, לכייף ולבלות, כאשר הלימודים נשארו בדרך כלל בעדיפות אחרונה.כאשר עזב יוסי בשנתו האחרונה ללימודיו את התיכון המקיף ביהוד ועבר לתיכון אנקורי, הוא הבין ששעת האמת הגיעה, שקד ועבר בהצלחה את כל בחינות הבגרות. יוסי היה ילד מלא שמחת חיים, מוקף תמיד בהרבה חברים, שלמענם ולמען בני משפחתו היה מוכן תמיד לתת את הכל. חבריו של יוסי ובני משפחתו כי "יוסי היה אדם שלא יכל לומר לא". כל דבר שביקשו ממנו לא משנה מתי ולא משנה באיזו סיטואציה נענה בחיוב. מאחר ויוסי היה כזה אדם, לא יכולנו אף פעם לסרב לכול דבר שביקש. מעין מלאך. יוסי היה ילד יפה תואר, חכם, ופיקח, עם חיוך המרוח תמיד על פניו העדינות. כל דבר היה תמיד מקבל בהבנה מלאה, בין אם מדובר בדבר טוב ובין אם מדובר בדבר לא כל כך טוב. יוסי היה קשור מאד לבני משפחתו ובמיוחד לאימו. יוסי נהג לפנק את אימו לעיתים דחופות לקנות לה מתנות רבות, שלימים נשארו למעשה המזכרות הכי מתוקות ממנו. יוסי אהב לכייף ולבלות עם בני משפחתו ועם חבריו. הטיול המהותי ביותר בחייו היה ליוון עם שני חברי ילדות טרום גיוסו לצה"ל. יוסי נהנה מאד וטרח ולספר לא פעם על החוויות הרבות מאותו טיול מפורסם. יוסי הספיק לתכנן ברמה תאורטית את הטיול למזרח הרחוק לאחר השחרור מהצבא. בנוסף הבטיח יוסי לאביו כי לאחר שחרורו מהצבא הם יערכו יחד ביוון טיול שורשים ויתענגו על נפלאות התרבות היוונית. היו ליוסי עוד הרבה תכניות שבדיעבד רק את חלקם הקטן הספיק להגשים. משאת נפשו של יוסי טרום הגיוס הייתה להתגייס לצבא ליחידה קרבית עילית. כבני משפחתו ניסנו לדבר אל ליבו בשל הסכנה הרבה הכרוכה בשרות ביחידות כאלה. אך לבסוף יוסי התעקש והתגייס לצבא בנובמבר 2000 ליחידת נחשון, שהיא למעשה יחידת חי"ר מיוחדת שמתמחה בפעילות מורכבת בשטחי יהודה ושומרון. מדובר ביחידה קטנה וחשה יחסית. לא ידענו רבות אודות שירותו הצבאי של יוסי. יוסי היה נוהג להרגיע ולספר שהכול בסדר ושהוא למעשה כמעט ולא עושה כול פעילות מסוכנת. האמנו ליוסי, או יותר נכון רצינו להאמין לכך. רק לאחר שיוסי נהרג, ספרו לנו מפקדיו כי מדובר ביחידה המשמשת כחוד החנית של פעילות צה"ל בשטחי יהודה ושומרון. יוסי אנה מאד את הצבא, תכנן לצאת לקצונה ולהמשיך בקריירה צבאית. בפועל יוסי סיים מסלול ביחידה, המשיך לגדוד ולאחר מכן לקורס מכי"ם. הוא לא הספיק לצאת לקורס קצינים. יוסי נפל ביום רביעי, 19/6/02 בפעילות מבצעית של צה"ל בקלקיליה. יוסי נכנס למבנה כדי לנסות ולהציל את מפקדו ששכב פצוע ומדמם. יוסי חונך גם בבית וגם בצבא כי לא משאירים פצועים בשטח והוא נכנס למבנה כדי לחלץ את מפקדו וחסל את המחבל. יוסי הצליח לחסל את המחבל אך לדאבוננו הרב הוא שילם על כך בחייו. מותו של יוסי הותיר בלבנו חלל עמוק שלעולם לא יתמלא. קשה מאד לדבר על יוסי בלשון עבר. לא עובר יום שאנחנו לא מנסים בכל כוחנו להיזכר באותם רגעים נפלאים אותם חווינו עם יוסי ב- 20 שנות חייו. במחשבה לאחור מי היה מאמין כי אחד מתענוגות החיים בימים אלו יהי העלאת זיכרונות ואגירת עוד ועוד שביבי אינפורמציה על יוסי. אומרים כי עולם כמנהגו נוהג והחיים נמשכים.ממשיכים לאן אנו שואלים??.. לגבנו החיים נפסקו באותו יום רביעי בערב עם קבלת הבשורה המרה שנפצה את לבנו. יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל היינו יום קשה ועצוב, קל וחומר במציאות הנוכחית בה משפחת השכול הולכת וגודלת בקצב מזוויע. אנו מרגישים כי כל יום בחיינו שחולף מאז מותו של יוסי היינו יום זיכרון. לא נותר לנו אלא להודות לאלוהים שנתן לנו לבלות כ- 20 שנים נפלאות במחיצתו של פרח כזה. אנחנו מנסים לחשוב כי במותו ציווה לנו יוסי את החיים, ומנסים לזור לדפוס פעילות נורמלי אך הדבר קשה מנשוא. בתאריך 8.9.2004 מוענק צל"ש לסמ"ר יוסי יוסף טלבי לוחם ומפקד בפלוגת החוד של גדוד נחשון, ציון לשבח אישי מטעם אלוף פיקוד המרכז משה קפלינסקי. על גילוי אומץ לב חתירה למגע,נחישות,התעלמות מהסכנה המיידית בשטח,דבקות במשימה ומתן דוגמא אישית. יהי זיכרו ברוך